שפה

שפה בעולם הזן¶

אנחנו מבינים את העולם דרך השפה. לאור ההמפנה הלשוני של ויטגנשטיין, איך ראוי שנבין את השפה בעולם הזן?

דייל רייט סוקר במאמרו, מנקודת מבט מערבית, את התפקיד של השפה בעולם הזן. הוא לא מתיימר להבין את הזן או להסביר אותו, אלא משתמש בו ככלי השוואתי לעומת העמדה המערבית¹.

רייט חושב שהתפיסה האופיינית של המערב של הזן כהארה מעבר למילים היא שגויה. בכדי לגבש את התפיסה המערבית.

פרום¶

רייט נעזר באריך פרום, פסיכואנליסיט שעסק גם בבודהיזם² וניסח תפיסה עשירה של בודהיזם. לפי פרום, השפה היא כלי שאנחנו בוחרים להפעיל, ולא היבט מהותי של המציאות: איזשהו מסך על החוויה כפי שהיא באמת. דייל כופר בתפיסה הזו - הוא סבור שהשפה חיונית, ולא רק שהיא חיונית - היא כלי חיובי, ולא מכשול.

פרום מנתק בין הרגש לשפה: לשיטתו, הרגש הוא דבר ראשוני, ומחשבה היא מסדר שני, מאוחר יותר. עוררות, הוא סבור, היא דבר רגשי, ולא דבר מחשבתי-שפתי, ולכן היא חוויה כוללנית, שאינה תלויה בשפה או תרבות: פרום התעלם משונות תרבותית, וסבר שכולנו חווים את אותה החוויה.

רייט סבור שהתפיסה הזו נובעת מהרומנטיות הגרמנית שאפיינה את תקופתו. הוא כופר בניתוק של השפה מהרגש ומההקשר התרבותי: לאדם שמגיע מחוץ להקשר התרבותי העשיר של המזרח לא תהיה גישה של ממש לתפיסה הזו, שצמחה מתוכה; ללמוד את השפה ואת התרבות זה לא מספיק. רייט סבור שהכוללנות של פרום היא צמצום שגוי של עולם הזן.

... most of what is in our consciousness is "false consciousness" and it is essentially society that fills us with these fictitious and unreal notions. But the effect of society is not only to funnel (לתעל ,להזרים) fictions into our consciousness, [it is] also to prevent awareness of reality

transcend the limits of …society and …become a citizen of the world, a cosmopolitan p.98

קאסוליס¶

קאסוליס, לעומת פרום, עובד מול כתבי המקור, ומציג גישה שונה ביחס לשפה בעולם הזן, מורכבת יותר.

קאסוליס כן מכיר בהקשר התרבותי והשפתי, שמעצבת את תפיסת העולם שלו - אך לשיטתו, מאסטר הזן מסוגל להשהות שיפוט רגע לפני ההמשגה הזו, מתוך מודעות למיסוך הזה. לפי קאסוליס, התעוררות היא התעלות מעבר לנטייה לסווג, להמשיג ולמיין חוויות קודמות.

רייט כופר גם בעמדה הזו: לשיטתו, אם אין חוויה מושגית - אין חוויה; אין לנו שום אפשרות להתייחס לחוויה שלא באמצעות מושג. הדיכוטומיה הזו בין מושגי ללא-מושגי, רייט סבור, היא מלאכותית. העמדה של קאסוליס מנסה לרכך את הדיכוטומיה הזו - מי שהתעורר הוא פחות מותנה מהאחרים, אך לא חופשי לגמרי.

למשל, תחשבו על אסקימוסים - יש להם מאות מילים לשלג. בעולם שלהם, חשוב מאוד לדעת אם השלג כזה או השלג כזה. פה בארץ, אין שלג, וזה לא כזה מעניין. האסקימוסי שיבוא לפה לא יכול שלא לסווג שלג שימצא פה - תפיסת המציאות שלו כבר שונה. המתעורר יכול להשתחרר במידת-מה מהתפיסה הזו - השלג יכול להיות קרח למשקה, או שמיכה, או עוד כל מיני אפשרויות - אבל האפשרויות עצמן מותנות תרבותית: אדם מהג'ונגלים שמעולם לא ראה שלג לא זוכה לאפשרויות האלה.

המפנה הלשוני¶

ר' גם: מבוא לפילוסופיה של הלשון

המפנה הלשוני³ הוא התפיסה לפיה השפה קובעת את אופני החקירה הפילוסופית בשאלת האמת - גבולות האמת הם גבולות השפה שמתארת אותה.

גישות אלו סבורות כי חקירת המציאות עוברת דרך הלשון - לא ניתן לדבר על עולם הדברים מבלי להתעכב תחילה על עולם הסימנים של השפה: לא ניתן לחקור לפני שאנחנו מבינים מה המילים שבאמצעותן אנו חוקרים אומרות. היא עורכת הסכמים גלויים וסמויים עם דוברי השפה, ומניחה עבורם הנחות משמעותיות. הפילוסופיה המערבית³ נטתה לדבר על בעיות לשוניות כמטאפיזיות ונצחיות, אך המפנה החל להכיר בעובדה - כל אלו מותנים ב"כלוב הברזל" של השפה - משחקי הלשון של ויטגנשטיין.

ויטגנשטיין מנסח עיקרון זה באומרו שגבולות לשוני הם גבולות עולמי, מה שמהדהד באמירתו של דרידה - אין דבר שהוא מחוץ לטקסט. העולם קיים קודם כל כשפה, לשיטתם, ולכן העולם והשפה אינם ניתנים להפרדה: לא פרשנות על מציאות נפרדת, אלא המבנה הבסיסי של היות-בעולם עבורנו. השפה היא כמו הגוף במובן הזה.

לאור זאת, אומר רייט, איך אפשר לנתק את השפה מההארה? איך הבודהה והנזירים יכולים לחיות בעולם בלי השפה?

רייט¶

האני, אומר רייט, מובנה מהחוויה הלשונית וההקשר התרבותי, הן במערב והן במסורת הזן. הכוח של מסורת הזן, הוא סבור, הוא גילום התפיסה הזו, אידאל הזן, עד הסוף, ולא התעלות מעבר לה: הזן, כמו שאר התפיסות, היא תפיסה מושגית. במובן הזה, התעוררות זן היא לימוד שפה, שמעצבת תפיסת עולם חדשה. מורה הזן הוא לא מי ששכח את השפה: הוא מומחה של השפה, שפת הזן. בתמצית, רייט אומר ש-

לימוד הזן אינו מעבר לשפה - הוא לימוד שפה

זוהי הגדולה של המאמר, לפי ארז. ↩
שכמו שראינו, התבסס מאוד על סוזוקי ↩
ולא במזרח: בהודו העתיקה, למשל, העיסוק המחשבתי העיקרי היה דקדוק, ולא פילוסופיה. ↩↩